האמת מאחורי ביצי "חופש"

כל לולי הביצים – "חופש", אורגניים וכלובים – קונים את האפרוחות מאותן מדגרות, שבהן משמידים את כל האפרוחים הזכרים. הסיבה להרג ההמוני הזה היא העובדה שאין להם שום תועלת כלכלית: הזכרים לא יטילו ביצים, והם גם אינם שייכים לגזע של התרנגולים שמנצלים בתעשיית הבשר, כלומר הם לא יגדלו מהר ולא יספקו מספיק בשר. הם ממוינים ונשלחים להשמדה, בגריסה או במעיכה. כך שגם לכל תרנגולת המוחזקת בלול ללא כלובים, יש אח שהושמד ביום היוולדו.

לכל התרנגולות בתעשיית הביצים בישראל חותכים חלק מהמקור כשהן עדיין אפרוחות, למרות שזהו איבר עשיר בעצבים וכלי דם. החיתוך גורם להן לכאבים עזים ולפעמים גם מקשה עליהן לאכול  במשך כל חייהן. התנאים בכלובים מייצרים אצל התרנגולות לחץ שגורם להן לנקר זו את זו, והחיתוך נועד לצמצם את הנזק. מכיוון שבשלב חיתוך המקור העובדים עדיין לא יודעים אילו אפרוחות יישלחו ללולים ללא כלובים, חותכים לכולן את המקור ללא כל הבדל.

כאמור, כל התרנגולות מגיעות מאותן מדגרות, ושייכות לאותם גזעים שעוותו גנטית כדי שיטילו כמה שיותר ביצים גדולות, בכמה שפחות זמן. התרנגולת, שנאלצת כעת להטיל ביצה אחת מדי יום לעומת ממוצע של ביצה אחת לחודש במצב הטבעי, סובלת מאד מן העיוות הזה: כאשר הגוף צריך לייצר קליפת ביצה חדשה מדי יום, הוא משתמש בהרבה יותר סידן מהכמות שהתרנגולת מסוגלת לספוג בתזונה שלה, והעצמות שלה פשוט מתפוררות. גם צינור ההטלה שלה נשחק, ולעתים נפצע וצונח כתוצאה מהכמות העצומה של הביצים שעוברות דרכו.

גם לולים ללא כלובים, כמו כלובי הסוללה, לא מאפשרים לתרנגולת לממש את הצרכים החברתיים הבסיסיים ביותר שלה: גם בהם היא חיה בצפיפות, שגורמת לה לעיתים קרובות להיאבק על מקומה עם תרנגולות אחרות, וגם לסבול מריכוז גבוה של גזי אמוניה, שהורסים את העיניים ואת מערכת הנשימה. החיים במבנה סגור עם אלפי תרנגולות אחרות רחוקים עד מאד ממבנה הלהקה של תרנגולות במצבן הטבעי, ואף תרנגולת לא זוכה להזדווג עם תרנגול זכר, לדגור על ביצים ולגדל אפרוחים כלל וכלל. גם הביצים הלא-מופרות שהתרנגולות מטילות, אותן ביצים שאנשים אוכלים בסוף, נלקחות מהתרנגולות מיד אחרי שהן בוקעות, למרות שמחקרים הוכיחו שרבות מהן עדיין מרגישות צורך לדגור עליהן.

ידעתם איך הלולנים בוחרים "להודות" לתרנגולות שהטילו עבורם ביצים רבות כל כך? הם מחשמלים אותן על סרט נע כשקצב ההטלה שלהן פוחת. כן, בכל סוגי הלולים הורגים את התרנגולות המותשות אחרי שנתיים של הטלה אינטנסיבית בלול, ומחליפים אותן בפרגיות צעירות ורעננות. הלולנים קוראים להן "מטילות זקנות" בגלל המצב הגופני אליו הם דרדרו אותן, למרות שבתוחלת החיים שלהן הן יכולות להגיע אפילו עד גיל תשע, פי ארבע מהגיל בו הן מושמדות. הבשר של התרנגולות הללו אפילו לא נחשב ראוי למאכל.