מהם ה"חלב" וה"דבש" שהארץ זבה, לפי התורה?
לקראת שבועות כולנו צפויים לשמוע בקרוב הרבה אזכורים של הביטוי "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", שמופיע במקרא 21 פעמים. רובנו נניח, כתמיד, שמילות הביטוי מתייחסות למה שאותן מילים מתארות בעברית של ימינו - חלב של נקבות יונקים ודבש של דבורים. אבל אם ננסה לקרוא את הביטויים בהקשרם המקורי בתנ"ך, נגלה שהמשמעות הזאת לא תמיד מסתדרת עם איך שנראה שהמקרא והדמויות בו משתמשות בהם. אז מה הייתה המשמעות המקורית של ה"חלב" וה"דבש"?
התשובה המפתיעה היא ש"חלב ודבש" בלשון התנ"ך מתייחסים כנראה ל… פירות!
הביטוי "חלב ודבש" בתורה משמש באופן עקבי כדי לתאר את שבעת המינים - כולם מהצומח - ולא למשמעות המוכרת כיום של חלב פרות (או כבשים) ודבש דבורים. בפירוט שבעת המינים במקרא מופיע הדבש במקום התמר, והגמרא מסבירה בפשטות:
"ודבש אלו התמרים"
(ביכורים א)
יש מחלוקות מהו החלב בתורה – האם הכוונה לעסיס התאנים, או אולי זה תיאור ליבול משובח במיוחד, אך אין ספק שב"ארץ זבת חלב ודבש" הכוונה לתיאור פירות הארץ, כנאמר בתיאור הארץ מפי המרגלים:
ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד... ומן הרימונים ומן התאנים. ...ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה
(במדבר יג 27)
ועוד, למשל:
ר' אליעזר אומר: 'חלב' – זה חלב הפירות, 'דבש' – זה דבש תמרים
(מכילתא דרשב"י, יג)
ארץ זבת חלב ודבש, היא ארץ שנשתבחה בשבעה מינים
(אלשיך במדבר כ)
ארץ זבת חלב ודבש, שהוא ארץ שפירותיה שמנים ומתוקים
(אלשיך דברים ו)
חוק, שפה ותעשייה
שיא האירוניה הוא שכיום המשמעות המקורית (והמתבקשת עדיין) של הטקסט המקראי למילים "חלב" ו"דבש" היא… בלתי חוקית לשימוש מסחרי בישראל!
לפני כשני עשורים, כשחברות החלב בארץ נתקפו פאניקה מכניסת "חלב הסויה" לסופרמרקטים ועליית הביקוש לו - לפני שהבינו שמוטב להן פשוט להצטרף בעצמן למגמה. הן נאבקו, בסיוע לוביסטים בכירים, לאסור על מוצרים מהצומח להשתמש במילים "חלב" או "גבינה" - והצליחו בכך. מאז אסור לשווק בישראל "חלב סויה" או "חלב קוקוס" - אלא רק "משקה סויה" או "משקה קוקוס" בעילה של "מניעת הטעיה". אולי רק הודות לחוסר היסודיות שלהם עדיין מותר למכור בישראל "חמאת בוטנים"...
מעניין לתהות האם ההיגיון הזה יכול לעבוד גם בכיוון ההפוך; האם תעשיות החי הוגבלו היכנשהו אי-פעם בשיווק מוצריהן תחת מינוחים שמקובלים לתיאור צמחים.
כדאי לזכור, למשל, שהרשויות בישראל נמנעו שיטתית מלפעול נגד טבעול, שבמשך עשרות שנים משווקת מוצרים מהחי (שכוללים ביצים) תחת הכיתוב המטעה במכוון "מהצומח".
ואפשר לתהות מה היה קורה אם למועצת הפירות היו, באופן תיאורטי לחלוטין, תקציבים ותמיכה מוסדית דומים לאלה של מועצת החלב; האם מועצת הפירות היתה, למשל, דורשת (ואולי גם מצליחה) לאסור על שימוש במונח "פירות ים" למכירת בשרן של רכיכות ימיות?
בכל אופן, למרבה המזל, חברות החלב עדיין לא הצליחו לאסור על הצרכנים עצמם להשתמש בשפה העברית כרצונם - ואלה מצביעים במיתרי הקול לטובת השימוש (שלא מבלבל או מטעה אף אחד) ב"חלב סויה" - גם אם הביטוי עצמו לא מופיע על אף אריזה של "משקה סויה".